קטע מתוך הספר "מעבר לרף גבוה" שבו מספר דן צימרמן על החיים במחתרת בבודפשט בשנות מלחמת העולם השנייה

הלך הרוח שלנו בשנים שחיינו בבודפשט

החיים שלנו בבודפשט תחת שמות וזהויות בדויים היו יכולים להיראות מוזרים למי שלא עבר את התקופה הזו. מצד אחד חיינו טוב, יצאנו לבלות, ביקרנו באופרה, בתיאטרון ובקולנוע, הלכנו אפילו לקונצרטים. פעם אחת אף הלכנו לקונצרט אף שלא ידענו היכן נישן באותו לילה.

מעולם לא הלכתי לקולנוע כל-כך הרבה כמו בשנים הללו שגרנו בבודפשט. היו ימים שהלכתי לשלושה סרטים ביום. הסיבה הייתה שלא יכולתי לשבת בבית במשך היום והייתי צריך להעביר את הזמן. בחוץ היה קר מדי. חיי התרבות בעיר פרחו כתמיד.

חוץ מן התקופה הראשונה לאחר הגעתנו לעיר, היה לנו תמיד כסף ולא היינו צריכים לחסוך. הכסף הגיע לתנועה מאחד השליחים בשווייץ. היו דרכים להעביר כסף. קיבלנו כסף לפעולות של זיוף התעודות ולהצלה. בנוסף לכך חנה עבדה והרוויחה טוב.

מצד שני חיינו במתח וחרדה יומיומיים. בכל רגע לאורך היממה היינו דרוכים ועירניים למול סכנה בלתי צפויה שתצוץ פתאום. וכמובן כל שלושה חודשים החלפנו דירה. אני חושב שגרנו בערך ב-10 או 15 דירות במשך השנתיים ורבע הללו.

בדירה אחת גרנו בקומה השנייה. בשעות הערב ידענו שהשער של הבניין נסגר בשעה 10 ומי שמגיע מאוחר יותר צריך לצלצל בפעמון כדי שהשוער יפתח לו. לא אחת קרה ששמענו צעדים של מישהו שנכנס בלילה ועולה במדרגות. בכל פעם שזה קרה קפאנו במקום והקשבנו במתח לצעדים העולים במדרגות. עצרנו את הנשימה כשהצעדים עלו לקומה הראשונה, השנייה, ונשמנו לרווחה כאשר המשיכו לקומה שלישית.

במקרה אחר, הגענו לבית שבו שכרנו חדר ולפני הדלת ניצב שוטר. היינו בטוחים שהגיע כדי לחפש אחרינו, אבל לבסוף התברר שהוא מחזר אחרי המשרתת שעבדה בבית.

העירנות שפיתחתי בתקופה הזו גרמה לי לשים לב לפרטים הקטנים ביותר בסביבתי הקרובה, פרטים שאדם רגיל לא מודע אליהם בכלל. דוגמה טובה לכך יש בסיפור הבא:

את העיר בודפשט חוצה שדרה רחבה ומהודרת, שמשני צדיה שורות עצים ענקיים, שמה "שדרת אָנְדרָשי". השדרה ארוכה מאוד וחוצה את כל העיר, מנהר הדנובה ועד לכיכר הגיבורים, מרחק של כמה קילומטרים. יום אחד צעדתי בשדרה עם חבר הונגרי. לפתע עצרתי ואמרתי לו: "שמע, עוד מעט יעבור פה הורטי" (הורטי היה נשיא הונגריה בעת ההיא). החבר הסתכל עליי בתדהמה, הוא לא הבין מניין יש לי מידע כזה, ושאל: "איך אתה יודע?". עניתי לו: "יש לי ידיעות". ואכן, תוך כמה שניות הופיע לפנינו אופנוע משטרתי ואחריו המכונית של הורטי מלווה באופנוע נוסף. החבר הביט בי בתדהמה גמורה. כמובן שלא היה לי מידע על תנועותיו של הורטי. ההסבר היה הרבה יותר פשוט: העירנות וניסיון העבר שלי לימדו אותי שבכל פעם ששיירתו של הורטי עוברת בשדרה, עשר דקות לפני כן מופיע שוטר בכל קרן רחוב שמתפצל מן השדרה, כדי לעצור את המכוניות הנכנסות לשדירה. מכיוון שזה קרה פעמים רבות למדתי זאת מהניסיון, ומחושים שפיתחתי במשך הזמן מתוך הצורך להיזהר. ממש כמו החושים שמפתח סוכן חשאי. עבורי, לראות שוטר בפינת הרחוב משמעותה הייתה סכנה, משהו שצריך לבדוק ולהבין תוך שניות, כדי לדעת מה קורה בשטח ואם יש דרך מילוט.



- מתוך העלון של האקדמיה ללשון העברית -

עשיתי, עשיתי, עשיתי, עשיתי... מה זה עשיתי?

‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

"תעשו טובה" ותבחרו לפעמים גם בתחליפים לעשיתי, ויש לשפה העברית

כ־12,000 פעלים שונים להציע לכם...

‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

מה זה עשיתי צבא? שירתי בצבא! אני את חובתי מילאתי.

מה זה עשיתי שמירות? שמרתי, ועוד איך שמרתי! הגנתי, גוננתי, אבטחתי, השגחתי, נטרתי, סיירתי בכל הגזרה.

מה זה עשיתי אימונים? התאמנתי, תמרנתי, נפלתי, זחלתי, צפיתי, טיווחתי, יריתי...

מה זה עשיתי קבע? חתמתי ונשארתי. יותר מדי נשארתי.

‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

מה זה עשיתי קפה? בישלתי, חלטתי, שחור וחזק.

מה זה עשיתי אהבה? אהבתי, התעלסתי, תיניתי אהבים.

מה זה עשיתי את הודו? טיילתי בהודו, חרשתי, הלכתי, טיפסתי, עברתי, ראיתי, ביקרתי, הייתי...

מה זה עשיתי סמים? השתמשתי, עישנתי, הזרקתי, שאפתי... רק אל תנסו את זה בבית!

‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

מה זה עשיתי פרסה? סבתי על עקביי והינה אני כאן.

מה זה עשיתי תשובה? חזרתי בתשובה! התפללתי, למדתי, הנחתי תפילין, אכלתי כשר, שמרתי שבת.

מה זה עשיתי חושבים? חשבתי, התלבטתי, נמלכתי, חככתי בדעתי...

מה זה עשיתי עצירה? הפסקתי, עמדתי, עצרתי בחריקת בלמים!

מה זה עשיתי קיאקים? שטתי, הפלגתי, חתרתי בכל הכוח!

‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

מה זה עשיתי קניות? קניתי, רכשתי, גיהצתי את הכרטיס, משכתי משיכת יתר, כיליתי את הכסף בחשבון.

מה זה עשיתי ילדים? הולדתי, חינכתי, בנים גידלתי ורוממתי!

מה זה עשיתי חיים? חגגתי, נהניתי, השתעשעתי, התבדרתי, ביליתי בנעימים לילות וגם ימים.

‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

זהו, אנחנו את שלנו... עשינו.

***

ותוספת שלי:

ניתן להעשיר כל טקסט פי עשרה אם רק מחליפים את המילה עשיתי, או עשינו, במילה אחרת, מדויקת יותר, מתאימה יותר, חכמה יותר, מרגשת יותר.

זה לא קשה. נסו ותראו!

באנגלית העניין שונה בתכלית. ישנם אין ספור ביטויים שמשלבים את המילה Make. שם אין אפשרות ואין צורך להחליף אותה.

דוגמאות:

Make love

Make sure

Make a mess

Make time

Make fun

make an offer

ועוד ועוד........



אחד הבילויים האהובים עליי ביותר הוא לנפוש בערים היפות של אירופה. בין אם מדובר בשיטוט בין המבנים המפוארים, תוך התרשמות מן הארכיטקטורה המפעימה, נשימה של אוויר טהור בגנים הירוקים והפורחים, או הנאה ויזואלית מצפייה בחלונות הראווה המעוצבים כיצירות אומנות.

כך קרה גם בביקור הראשון שלי בעיר בודפשט. העיר מדהימה ביופייה. נהר הדנובה הרחב מוסיף לה קסם של ערי נהר כמו פריז, רומא ופראג. החופשה הייתה רגועה ונעימה. היופי סנוור את העיניים.

עם חזרתי לארץ אירע דבר מוזר. חברים ששמעו על נסיעתי שאלו אותי: "איך נסעת לעיר הזו? אל נהר הדנובה שהאדים מדם היהודים שנשחטו ונזרקו למימיו. לא ראית את מצבת הנעליים שנותרו על גדת הנהר... איך טיילת ברחובות שבהם הובלו היהודים לתחנת הרכבת שלקחה אותם למחנה ההשמדה אושוויץ, איך טיילת בעיר שתושביה ההונגרים שמחו לשתף פעולה עם הנאצים ולהלשין על כל מי שהיה עד לאותו זמן אזרח הגון ואשמתו היחידה הייתה היותו יהודי.

זה היה הלם מוחלט. נבהלתי מן האטימות שלי, מן העיוורון שלקיתי בו. והרי הוריי שהו בבודפשט בזמן המלחמה בזהויות בדויות ובסכנת חיים יומיומית. בני משפחה שלהם נשלחו לאושוויץ ולמחנות אחרים ומשפחתה של אמי נספתה כולה.

כמה שנים מאוחר יותר כל זה התרחש שוב כאשר ביקרתי בעיר בלגרד שבסרביה. נסעתי לארבעה ימים עם חברה. התרשמנו מאוד ממרכז העיר המתוייר, מן הארכיטקטורה המרשימה, מן המדרחוב הססגוני, המלא בתי-קפה הומים לאורך כל היום והלילה. מן המבצר המרשים הצופה על מפגש הנהרות, הדנובה והסאבא.

ימים אחדים אחרי חזרתי פגשתי את בני וסיפרתי לו על החופשה היפה. השאלה הראשונה ששאל הייתה אם רואים את תוצאות המלחמה שהייתה שם. הוא אמר שזו הסיבה ששמע על יוגוסלביה. הייתי מופתעת לרגע. לאורך כל החופשה שכחתי להתייחס בכלל למלחמה האכזרית שהתרחשה ביוגוסלביה בשנות ה-90.

מיהרתי לחפש מידע על המלחמה כדי להבין למה לא ראיתי בעיר הסרבית כל סימן ורמז למלחמה. המלחמה הזו הייתה המדממת ביותר על אדמת אירופה מאז סופה של מלחמת העולם השנייה ובה בוצע גם רצח העם הראשון מאז סיומה. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוקם בידי האו"ם כדי לדון פושעי מלחמה יוגוסלבים (מפקדי צבא, חיילים, ואף ראש המדינה, מילושביץ) על פשעי המלחמה שביצעו. על פי מה שקראתי נהרגו כ-200,00 איש במלחמה הזאת.

הארץ שבה ביקרתי, סרביה, תרמה יותר מכולן להרג הגדול, לטיהור האתני של האוכלוסייה המוסלמית בבוסניה.

כל העובדות הללו חבויות היטב בהיסטוריה של העיר ולא נראות לעיין לתייר התמים (והנבער בעיקר) המטייל להנאתו במרכז העיר, שהופכת בשנים האחרונות ליהלום תיירותי.

בניין הפרלמנט הסרבי בבלגרד

מחנה שבויים בבוסניה

תוצאות המלחמה - קרואטיה


פוסטים אחרונים
ארכיון
עקוב אחרינו
  • Facebook Social Icon

© 2023 by The ATLANTA GOLF CLUB. Proudly created with Wix.com

  • google-plus-square
  • Twitter Square
  • facebook-square