שנותיו הראשונות של מרדכי אייזיק עברו עליו בתקופת טרום מלחמת העולם השניה בעיר בוקרשט שברומניה. מגיל צעיר בילה שעות רבות מדי יום בחנות הרהיטים אותה ניהל אביו. חיי היהודים בשנות המלחמה בבוקרשט נשלטו על ידי איום והתגרות של קבוצות אנטישמים ופורעים, ביניהם נוער "הלגיונרים".

בתום מלחמת העולם השניה, בשנת 1945, ברחו הוריו של מרדכי עם שלושת ילדיהם מבוקרשט ונדדו כפליטים ברחבי אירופה עד שהגיעו לעיר מילנו באיטליה, שם אולצו לשהות שנתיים בגלל אשפוזו של אחד מילדיהם.

בשנת 1948 עלו הוריו של מרדכי לישראל ותוך זמן קצר הגיעו לעיר עכו, שהייתה אז עיר ערבית שזה עתה נכבשה מידי הערבים. אייזיק, שהיה כבר נער צעיר, עזר לאביו בניהול חנות הרהיטים שפתח בעיר היהודית החדשה, ותוך זמן קצר התבלט בכישרון העסקי שלו.

עם נישואיו עבר למרכז הארץ והחל לחפש את דרכו העצמאית בעולם. הוא עסק במגוון עבודות, היה פוליטורצ'יק, איש מכירות של תריסים, טפסן בניין וגם נהג מונית.

לאחר כמה שנים כנהג מונית אייזיק נפגש, בדרך מקרית לחלוטין, עם עולם בתי האבות. ומכאן, הכישרון העסקי, המוטיבציה הבלתי נלאית, החריצות והכריזמה האישית שלו הובילו אותו צעד אחר צעד להצלחה עסקית ולהקמת רשת מצליחה של בתי אבות.