יהודה בלום התגייס לפלמ"ח בשנת 1942. לאחר סיום קורס מכי"ם צורף לגרעין הראשון של המחלקה הדתית בגן יבנה. בשנת 1944 התמנה יהודה למפקד המחלקה הדתית של הפלמ"ח ואיתה יצא להקים את מצפה ביריה 1945. ביריה נועדה להפגין את בעלותם של היהודים על הקרקע נוכח טענות הערבים לבעלותם עליה.

​

 

העליה לביריה (מתוך ראיון עם יהודה בלום): 

"יום אחד בשנת 1945 קרא לי מפקד הפלמ"ח יצחק שדה והודיע לי שיש לו משימה מיוחדת עבור המחלקה שלנו. המשימה היא הקמת היאחזות צפונית לצפת, בנקודת גובה 909, שנקראת ביריה. הוא שאל אם אנחנו מוכנים ללכת למשימה הזאת. תשובתי, כפי שענו בדרך כלל בפלמ"ח, הייתה: 'הזקן רק ייתן פקודה ואנחנו נבצע'".

 

בפברואר 1946 הקיפו כוחות הבריטים את מצודת ביריה, ובמסגרת החיפושים שערכו בה מצאו מחסן נשק במרחק של כ-500 מטר מהמבצר וסליק נוסף במחצבה. הם מצאו גם מסמכים של ההגנה. בעקבות גילויים אלה נאסרו כל 24 חברי ביריה והואשמו באחזקת נשק בלתי חוקית. 

במארס 1946 הובלו חברי בירייה לכלא עכו ולאחר שלושה חודשים במעצר התקיים משפטם המשפט עורר עניין רב בישוב היהודי, שכן זו הייתה הפעם הראשונה שבה הובא ישוב שלם למשפט. בתום העדויות ביקש הסנגור לשמוע את הצהרת הנאשמים.

​

 

הנאשם יהודה בלום קם ואמר: 

"כבוד השופטים. נשק זה נשק מגן הוא. אני מתכוון לכל הנשק המוצג כאן. עלינו לשמור, לסקל, לנטוע ולבנות יישוב פורח, בית איתן לנו לנצח נצחים. כשעלינו על אדמת ביריה ידענו: אנו עולים למקום סכנה. בקרבת הישוב שלנו נהרסה כבר פעמיים נקודה עברית בידי כוחות אחרים. אנשים נרצחו. אנו החלטנו לא להפקיר את חיינו וחיי ילדינו ואת מפעלינו להשמדה. ההגנה על עצמנו ומפעלנו היא צורך הכרחי וזכות קיום. על זכות זאת אין אנו יכולים לוותר, ולא ויתרנו גם אם החוק אוסר אותה. היינו מתביישים לעמוד בפניכם כאנשים שאינם יודעים להגן על עצמם. פנינו לעבודה, לבניין ולשלום. נשקנו נשק מגן. בהרגשת צדק על קדושת זכותנו אנו נכונים לפסק דינכם".

בהמשך דרכו בצה"ל יהודה ניצן הגיע לדרגת אלוף משנה ושימש כראש ענף כוח אדם במטכ"ל ולאחר מכן גם יועץ כספי לרמטכ"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון.

 

מתוך מכתבו של יצחק רבין, כרמטכ"ל, אל יהודה ניצן לרגל פרישתו משורות צה"ל: 

"22 שנה עשית בשורות ההגנה וצה"ל. שנות שרות לדוגמה, שנות סבל ועבודה מפרכת. שנות הקמת כוחנו הצבאי והתפתחותו לצה"ל כפי שהוא היום, ולך חלק נכבד בהתפתחות זו. 

מעל לשלוש שנים כיהנת בתפקיד היועץ הכספי לרמטכ"ל ואכן היית יועץ למופת. הערכתי יושרך וכנותך ואת השילוב הנאה בין איש הכספים והתקציבים לבין איש הצבא שגילמת בתוכך. 

ביצעת את תפקידך הקשה והמסובך ללא דופי ובמסירות ותודתי נתונה לך על עזרתך ועל התרומה כבדת המשקל שתרמת למטה הכללי כולו".

 

מתוך מכתבו של שמעון פרס, כסגן שר הביטחון, אל יהודה ניצן לרגל פרישתו מתפקידו כיועץ כספי לרמטכ"ל:

"יועץ כספי יכול להיות אדם שמבקשים את עצתו או את כספו. זכית וביקשו רבים וטובים, כמעט כולם, את עצתך. כי כן התגלית כאדם שיושרו סרגלי, עצתו שקולה, ודרכו מופת של תרבות ואחריות".