פעם היה פה תמים. פעם היה פה יפה. פעם היה פה שמח. כך היה בקיבוץ העוגן כששכן עדיין ליד גן-חיים וכפר-סבא, לפני העלייה על הקרקע בעמק-חפר. החלוצים חגגו את חג הביכורים בצניעות רבה, שהרי לא הייתה תוצרת חקלאית להתפאר בה, לא בקר, לא גידולי שדה ולא מטעים. חברי הקיבוץ עבדו אצל חקלאי המושבים באזור. אבא שלי לדוגמה, שימש כעגלון, או כמוליך סוס בחריש, מקצוע נחשב ביותר שהצריך זריזות ותכנון. בתמונה מחג הביכורים של אז, בין השנים 1946-1948, רואים את אימי היפהפיה מובילה את התהלוכה ונושאת בידה ענף עץ דקל. היא הייתה בת 27, זוהרת ואושר נסוך על פניה. כנראה התקופה היפה בחייה. רק שנים ספורות לאחר שאיבדה את כל משפחתה בשואה והצליחה לשרוד יחד עם אבי בקושי רב בבודפשט, שנתיים במסתור ותחת זהויות בדויות. ורק כשנתיים לפני הפצ
מי שטייל אי פעם ברחבי אמריקה הכפרית, ראה ודאי שכמעט כל אסמי התבואה באזורים הכפריים צבועים באדום. ישנן כמה תיאוריות המסבירות למה נבחר למטרה זו הצבע האדום. לפני מאות בשנים, איכרים באירופה נהגו לאטום בשמן את הקורות עץ שמהן בנו את האסמים. לרוב זה היה שמן פשתה, שמן מזרע הפשתה בצבע חום צהבהב. לשמן הפשתה הם הוסיפו חלב וליים. התרכובת הזאת הבטיחה צבע עמיד מאוד שהתייבש והתקשה מהר (כיום שמן פשתה נמכר בחנויות לכלי עבודה כחומר אטימה לצבע). אבל מהיכן הגיע הצבע האדום? אם לדייק מבחינה היסטורית, הצבע האדום של האסמים אינו אדום בוהק כמו אדום אש שאותו רואים כיום, אלא אדום כתום שרוף. שלוש תיאוריות עיקרית מסבירות את מקור הצבע האדום באסמים: חוואים עשירים הוסיפו לתערובת השמן דם מהשחיטה האחרונה של חיות המשק, הם גילו
האם תהיתם פעם מדוע דווקא הוורדים, ובמיוחד האדומים שבהם, נחשבים כסמל לאהבה ורומנטיקה? אפילו שייקספיר השתמש בוורד כדי לכתוב את סיפור רומיאו ויוליה. משוררים וסופרים רבים השתמשו בכתביהם בחשיבות הנודעת לוורדים אדומים. עד ימינו אלה הסמל הזה נשאר חזק ויציב במשמעות זו. בתרבויות המערב, מקורה של האמונה במיתולוגיה היוונית והרומית. במיתולוגיה היוונית הייתה קיימת האמונה שהוורד נוצר על-ידי אלת האהבה, אפרודיטה. לפי האגדה דמעותיה ודמו של אהובה, אדוניס, הרטיבו את האדמה שבה גדלו ורדים אדומים, וכך הפכו הוורדים לסמל של אהבה עד המוות. על-פי המיתולוגיה הרומית רומאים בעלי ממון העדיפו ורדים אדומים בהקשר ליופי ולאהבה. על פי אמונתם האלות אהבו לפנק את גופן באמבט מלא בעלי כותרת של ורדים בשל ריחם הנעים וכן נהגו למלא בהם
