אווה ליסיצין בחרה לקרוא לספר האוטוביוגרפי שכתבה: "מי אנכי ומי חיי". שם הספר הוא ציטוט מהתנ"ך: ספר שמואל א', פרק י"ח: "ויאמר דוד אל-שאול, מי אנכי ומי חיי, משפחת אבי בישראל, כי אהיה חתן למלך.

אווה הקדישה את הספר להוריה והוסיפה את המשפט: "כל החיים שלנו הם מאבק". ואמנם כל חייה היו רצופים מאבקים. אווה גדלה בעיר ריגה שבלטביה. כבר בגיל 14 נסיבות החיים אילצו אותה להתמודד ולהיאבק. אביה נאסר על ידי השלטונות באשמת עבירה שלא ביצע, ואימה הייתה מאושפזת בבית חולים. היא נאלצה לגדל בעצמה את שני אחיה הקטנים, אף שהייתה עדיין ילדה בעצמה.

​

אווה בגרה והפכה לאחות מיילדת. לאורך כל השנים השתתפה במאבק המחתרתי של יהודי ברה"מ למען העלייה לישראל. אחיה של אווה, יוסף מנדלביץ', היה בין היהודים שניסו לחטוף מטוס כדי להגיע לישראל ובעיקר כדי להתריע בפני העולם על מצבם של יהודי ברה"מ הכלואים נגד רצונם במדינה בה נולדו.

​

לאחר שאחיה יוסף נתפס יחד עם חבריו ונכלא לשנים רבות היא נאלצה להיאבק גם עבור החופש שלו. לאורך שנים רבות נאבקה בדרכים שונות, בהפגנות ובעזרת מכתבי בקשות למנהיגים ולמוסדות ברחבי ברה"מ.

כאשר התאפשרה עלייתה לארץ המשיכה את המאבק לשחרורו של אחיה עד שיצא לחופשי לאחר 11 שנים בכלא הסובייטי. גם בארץ היה עליה להתמודד עם קשיי קליטה והתערות, בתחילה בדימונה בין עולים חדשים מכל התפוצות ולאחר מכן בהתיישבות חלוצית ביישוב אלקנה שבשומרון.