ביום ה-17 באפריל 2020 חל יום הולדתו של אבי, דן צימרמן. באותו יום פירסמתי בפייסבוק קטע מן המבוא לדף המוקדש לו באתר זה. לפרסום זה הגיעו תגובות רבות מאוד, הרבה מעבר לכמות שלה ציפיתי. יותר מ-200 איש קראו והוסיפו לייק לפרסום ורבים הוסיפו הערות.

מחמם את הלב להבין שהסיפור המופלא של דן אבי עדיין מרשים ומלהיב עבור רבים כל-כך שלא הכירו אותו בחייו.

להלן אחדות מן התגובות:



זה קרה לפני חמש דקות.

אחד מאותם רגעים מרגשים ומעשירים שלא אשכח אף פעם. הטלפון הנייד שלי צלצל. על הצג כתוב: דב ויינמן. ואני חושבת לעצמי בפליאה, כנראה הוא עדיין חי. (לפני כארבע שנים כתבתי יחד איתו את סיפור חייו המופלא).

על הקו דב. קולו רועד מזקנה אבל כל מילה במקום. צלול וחכם מבין ומכבד כתמיד. הוא מתנצל שלא התקשר הרבה זמן. (אני לא מספרת לו שאיני מתקשרת מחשש שכבר אינו בחיים).

הוא מודה שוב על הפרויקט החשוב שעזרתי לו לבצע, סיפור חייו בספר.

הוא מספר שפנתה אליו אישה אחת מאנגליה שרוצה לתרגם את ספרו לאנגלית. וכן שהוא נוהג לספר את סיפורו המיוחד בלוויית הספר במפגשים ביתיים ביום השואה.

שאלתי: דב בן כמה אתה היום? ענה: באוגוסט אהיה בן 99. הוא לבד חי בבית לאחר שאשתו נפטרה לפני שנתיים ופעמיים בשבוע מגיעה אליו מלווה שנוסעת איתו לטייל בטבע. ועוד מוסיף סיפור מבדח: "כבר 7 או 8 שנים אני לא הולך

לרופאים. לפני זמן מה צלצלו אליי מקופת החולים וביקשו שאגיע לביקור אצל רופא המשפחה. הגעתי לרופא. הוא אמר 'שלום דב', הסתכל כמה דקות במסך המחשב שלו, ואז אמר: 'דב, אני באמת לא יודע למה הזמנתי אותך'.

וואו. אין עוד אנשים כאלה!



הכתבה כולה:

ידיעות אחרונות, מוסף השבת, 8.9.18

איזו התרגשות, הלב ממש פועם והגאווה עולה על גדותיה...

העיתונאי יהודה נוריאל פרסם במוסף השבת של ידיעות אחרונות את סיפור חייה של סבתו שאני כתבתי והוצאתי לאור.

הוא כותב: " ממליץ לכל אחת ואחד לעשות דבר דומה עם הוריו וסביו. כי פעם תרצו לדעת, אבל יהיה מאוחר".

איזה כיף, גאווה וסיפוק.


פוסטים אחרונים
ארכיון
עקוב אחרינו
  • Facebook Social Icon