פעם היה פה תמים. פעם היה פה יפה. פעם היה פה שמח. כך היה בקיבוץ העוגן כששכן עדיין ליד גן-חיים וכפר-סבא, לפני העלייה על הקרקע בעמק-חפר. החלוצים חגגו את חג הביכורים בצניעות רבה, שהרי לא הייתה תוצרת חקלאית להתפאר בה, לא בקר, לא גידולי שדה ולא מטעים. חברי הקיבוץ עבדו אצל חקלאי המושבים באזור. אבא שלי לדוגמה, שימש כעגלון, או כמוליך סוס בחריש, מקצוע נחשב ביותר שהצריך זריזות ותכנון.

בתמונה מחג הביכורים של אז, בין השנים 1946-1948, רואים את אימי היפהפיה מובילה את התהלוכה ונושאת בידה ענף עץ דקל. היא הייתה בת 27, זוהרת ואושר נסוך על פניה. כנראה התקופה היפה בחייה. רק שנים ספורות לאחר שאיבדה את כל משפחתה בשואה והצליחה לשרוד יחד עם אבי בקושי רב בבודפשט, שנתיים במסתור ותחת זהויות בדויות. ורק כשנתיים לפני הפציעה הקשה של אבא, בהכינו במעבדה חומר נפץ ללוחמי מלחמת השחרור, פציעה בה התעוור לחלוטין. ונכונו לאימא ואבא עוד אתגרים ואסונות בהמשך החיים, ולכן זו הייתה תקופת הזוהר.

התמונה מספרת הכול.



מי שטייל אי פעם ברחבי אמריקה הכפרית, ראה ודאי שכמעט כל אסמי התבואה באזורים הכפריים צבועים באדום. ישנן כמה תיאוריות המסבירות למה נבחר למטרה זו הצבע האדום.

לפני מאות בשנים, איכרים באירופה נהגו לאטום בשמן את הקורות עץ שמהן בנו את האסמים. לרוב זה היה שמן פשתה, שמן מזרע הפשתה בצבע חום צהבהב. לשמן הפשתה הם הוסיפו חלב וליים. התרכובת הזאת הבטיחה צבע עמיד מאוד שהתייבש והתקשה מהר (כיום שמן פשתה נמכר בחנויות לכלי עבודה כחומר אטימה לצבע). אבל מהיכן הגיע הצבע האדום?

אם לדייק מבחינה היסטורית, הצבע האדום של האסמים אינו אדום בוהק כמו אדום אש שאותו רואים כיום, אלא אדום כתום שרוף. שלוש תיאוריות עיקרית מסבירות את מקור הצבע האדום באסמים:

  1. חוואים עשירים הוסיפו לתערובת השמן דם מהשחיטה האחרונה של חיות המשק, הם גילו שעם ייבוש הצבע הוא הופך לאדום כהה ובולט יותר.

  2. החוואים הוסיפו לתערובת תחמוצת ברזל, הידועה כחלודה. בחוות היה ניתן למצוא הרבה חלודה שמהווה רעל נגד פטריות, כולל עובש וטחב, שצומחים באסמים. הפטריות הללו לכדו את הרטיבות שבעץ וגרמו לריקבון שלו.

  3. תיאוריה שלישית טוענת שהצבע האדום מקורו בסקנדינביה, שם צבעו החוואים את האסמים בגווני חלודה כחיקוי לבנייה בלבנים, שנחשבה כמסמלת עושר.

אם נבחר בכל אחת משלוש התיאוריות, התוצאה היא אסמים צבועים באדום. כאשר המתיישבים החדשים הגיעו לאמריקה מאירופה הם המשיכו במסורת "האדומה" והמשיכו בה עד היום. מאמצע עד סוף המאה ה-19, כשצבעים החלו להיות מיוצרים מכימיקלים, הצבע האדום היה הזול מכל הצבעים.

וכך הפכו עם השנים האסמים האדומים למאפיין היסטורי של אמריקה הכפרית.

מתוך:

https://home.howstuffworks.com

https://www.livescience.com


עודכן ב: מרץ 19


האם תהיתם פעם מדוע דווקא הוורדים, ובמיוחד האדומים שבהם, נחשבים כסמל לאהבה ורומנטיקה? אפילו שייקספיר השתמש בוורד כדי לכתוב את סיפור רומיאו ויוליה. משוררים וסופרים רבים השתמשו בכתביהם בחשיבות הנודעת לוורדים אדומים. עד ימינו אלה הסמל הזה נשאר חזק ויציב במשמעות זו.

בתרבויות המערב, מקורה של האמונה במיתולוגיה היוונית והרומית. במיתולוגיה היוונית הייתה קיימת האמונה שהוורד נוצר על-ידי אלת האהבה, אפרודיטה. לפי האגדה דמעותיה ודמו של אהובה, אדוניס, הרטיבו את האדמה שבה גדלו ורדים אדומים, וכך הפכו הוורדים לסמל של אהבה עד המוות. על-פי המיתולוגיה הרומית רומאים בעלי ממון העדיפו ורדים אדומים בהקשר ליופי ולאהבה. על פי אמונתם האלות אהבו לפנק את גופן באמבט מלא בעלי כותרת של ורדים בשל ריחם הנעים וכן נהגו למלא בהם את מיטותיהן.

גם בתרבויות המזרח מושרש הסמל של ורדים אדומים כביטוי לאהבה ורומנטיקה. על פי אגדות הינדיות, האלה לאקסמי, אלת המזל והשגשוג ואשתו של וישנו, נבראה מתוך עלי כותרת של ורדים אדומים.

הערבים גם הם השתמשו בוורדים כסמל לאהבה ורומנטיקה. על-פי אחת האגדות זמיר ראה ורד לבן והתאהב בו. הוא שר לאהובו הוורד בעוצמה רבה וקירב את גופו אל הוורד עד שנדקר בליבו מקוציו. דמו הכתים את הוורד שהפך לאדום.

בתקופה המודרנית פרחים ככלל ממשיכים לשמש לחיזור וביטוי של אהבה. המנהג לשלוח זר ורדים מסמל רגשות עזים, בהתאם לצבעים השונים. האוהבים נוהגים לשלוח ורדים אדומים. גם מספר הפרחים בזר מסמל על פי המנהג כוונה ספציפית. למשל, גבעול אחד של ורד מסמל אהבה ממבט ראשון, שני גבעולים משסמלים חיבה ואהבה הדדית ומאה ורדים מסמלים נאמנות ומסירות.

מתוך עמוד האינטרנט של הפסטיבל הבולגרי ""Rose Festival Kazanlak,

שתוכנן להתקיים השנה, 2020, ובוטל בגלל מגפת הקורונה.

בתמונה: מלודי וערפל, פורטרט אישה של הצייר אטיין אדולף פיוט (1850)


פוסטים אחרונים
ארכיון
עקוב אחרינו
  • Facebook Social Icon