דב ויינמן היה בין אלה שהתמזל מזלם והצליחו להימלט ברגע האחרון, ממש לפני כניסת הגרמנים לעיירה, מפולין מזרחה לעבר רוסיה. את שנות המלחמה "בילו" הוא ובני משפחתו בכפר נידח בסיביר הקפואה בעבודה קשה ובתנאים שכמעט לא ניתן לשרוד בהם. עם סיום המלחמה חזרו בני המשפחה לפולין. רק אז נודע להם על השואה. על השמדתם של מיליוני יהודים, ביניהם כמעט כל בני עיירתם, מישלניצה. דב מתאר בספרו הביוגרפי "המלחמה ששינתה את חיי" את הימים הללו: מיד עם חזרתנו לפולין ב-1946 גרנו בעיר ורוצלב. שם התבשרנו לראשונה

האקדמיה ללשון העברית החליטה לתרגם את המילה "אנטיפתיה" ל- "צהיבה". מה יש בו בצבע הצהוב שגורם לו להיות שלילי, נלעג, מגונה. למה דווקא הצהוב? בדקתי במקורות שונים ומצאתי כמה וכמה סיבות (עזרה לי בעיקר ויקיפדיה). בשפה העברית צהוב מאוזכר בהקשר של קנאה. בעברית רווח דימוי נוסף, שמקורו בשמות רבה י"ב, המתייחס לשנאה בין שני אנשים. אנשים הצהובים זה לזה הם אנשים שהשנאה שוררת ביניהם. בגמרא מופיע הביטוי "להראות פנים צהובות" או "צהבו פניו" שפירושו להראות פנים שמחות. מקור הביטוי הוא בעובדה שכש

קטע מתוך הספר "מעבר לרף גבוה" שבו מספר דן צימרמן על החיים במחתרת בבודפשט בשנות מלחמת העולם השנייה הלך הרוח שלנו בשנים שחיינו בבודפשט החיים שלנו בבודפשט תחת שמות וזהויות בדויים היו יכולים להיראות מוזרים למי שלא עבר את התקופה הזו. מצד אחד חיינו טוב, יצאנו לבלות, ביקרנו באופרה, בתיאטרון ובקולנוע, הלכנו אפילו לקונצרטים. פעם אחת אף הלכנו לקונצרט אף שלא ידענו היכן נישן באותו לילה. מעולם לא הלכתי לקולנוע כל-כך הרבה כמו בשנים הללו שגרנו בבודפשט. היו ימים שהלכתי לשלושה סרטים ביום. הסי