על הציונות: מתוך הרצאה של פרנץ אופנהיימר בקונגרס הציוני השישי (באזל, 26.8.1903)

על הציונות הוטל תפקיד הכרוך בקשיים עצומים. ראשית, עליה לארגן תנועה של הגירת עם בהמוניו, שכמעט לא הייתה כמותה בהיסטוריה העולמית. כאן מדובר במיליונים, מיליוני אנשים הנתונים בעוני ובמצוקה, שיש להוציאם ממקום מגוריהם בזמן הקצר ביותר וליישבם מחדש; ואילו נדודי העמים בימים קדמונים הקיפו, לכל היותר, מאות אלפים. ההגירה ההמונית הגדולה ביותר בעולם היא הגירת האיכרים הגרמנים לארצות הברית שבאמריקה ולה נדרשו 80 שנה ויותר, עד שהתיישבו 14 מיליונים מן המהגרים.

הקושי השני הוא שתחום ההתיישבות שנצטרך להפנות אליו את ההגירה מטעמים שאין לדחותם, הוא מצומצם יחסית. עד כדי כך שיש להביא בחשבון מראש צפיפות גדולה בהתיישבות, צפיפות שאינה מצויה אלא בארצות תרבות מפותחות בדרגה גבוהה ביותר, כתוצאה מהתקדמותן השלווה של החקלאות והתעשייה במשך שנים רבות.

הקושי השלישי הוא שמבחינת האקלים, טיב האדמה, היבולים וכדומה, שונה תחום התיישבותי זה שינוי רב מכל הארצות שמתוכן יצֵא זרם ההגירה. כמספר ההבדלים האלה בין החקלאות באירופה המערבית לבין החקלאות הים-תיכונית, הזקוקה להשקיה מלאכותית, כן מספר הקשיים הנערמים בפני ההתיישבות הציונית.

הקושי הרביעי, הגדול ביותר, נובע מטיבם של האנשים שנצטרך להעבירם מארצות ההגירה וליישבם בתחום ההתיישבות שלנו. המפעל שיש לבצע כאן הוא חידוש גמור בהיסטוריה העולמית. כל העמים הנודדים בעבר היו המוני רועים-לוחמים או עובדי אדמה. ואילו העם, שעלינו לפדותו מסבלות של דיכוי, הנורא מכל הדיכויים שהיו בזמן מן הזמנים, לא לוחמים הם ולא איכרים, כי אם רובם ככולם פועלים-אומנים עירוניים. ליהודים לא הורשה בשום מקום להיות עובדי אדמה. וכך עלינו לטפל באנשים חלשים מבחינה גופנית, מנוונים, בחרפת רעב, במצוקה, בדאגה אוכלת ובהשפלה חברתית. אלו אבני בניין רופסות בשביל עם חדש.

מתוך הספר "האופנהיימרים - ארבעה דורות ועוד..." בהוצאת רותי ליאור