על זיופים ועל זייפנים

זייפנים יכולים להיות גם צדיקים! כך קרה לאבא שלי, דן צימרמן, שפעל כזייפן במשך תקופה קצרה בחייו. הוא לא עשה זאת למטרה פלילית כלשהי ולא לשם עשיית רווחים, אלא כדי להציל יהודים רבים ככל הניתן מזרועות הנאצים בבודפשט של מלחמת העולם השנייה.

אבא שלי, דן צימרמן, פעל כזייפן במשך תקופה קצרה בחייו. לא, הוא לא עשה זאת למטרה פלילית כלשהי ולא לשם עשיית רווחים, אלא כדי להציל יהודים רבים ככל הניתן מזרועות הנאצים בבודפשט של מלחמת העולם השנייה. בשנת 1942 הוא היה בחור צעיר, רק בן 23, כשברח עם אשתו הצעירה מצ'כוסלובקיה, שבה כבר הובילו הנאצים את היהודים למחנות הריכוז ולהשמדה. בבודפשט פגש חברים מן התנועה של השומר-הצעיר ויחד הם פעלו ללא כל פחד ותוך נחישות מפליאה במחתרת של תנועות-הנוער. ההתמחות של אבי הייתה זיוף תעודות. הוא גילה את הכישרון הזה כשזייף בלית ברירה אישור שהייה בבודפשט עבור אימו. תוך זמן קצר עשה שימוש בידע שרכש עבור חבריו הקרובים ובהמשך הקים בית-מלאכה מאולתר לזיוף תעודות, בתחילה בדירתו ואחר כך במקומות שונים ומתחלפים. בית-המלאכה התפתח במשך תקופה של שנה וחצי והציל מאות יהודים ממוות בטוח.

לפני סיום המלחמה, בסוף 1944 הצליח אבי לברוח מבודפשט דרך רומניה ולהגיע לארץ. הוא הצטרף לקיבוץ העוגן, ששכן אז במחנה קטן ליד כפר-סבא. שם הפך אבי לעובד אדמה חרוץ ונלהב.

לאחר מותו של אבא, לפני שמונה שנים, ערכתי והוצאתי לאור ספר על חייו, שהתבסס על סרט וידאו שבו נתן עדות עבור מוזיאון השואה בוושינגטון, וכן על ספרים שונים שנכתבו על התקופה וכללו את פעילותו במחתרת.

רק לפני כמה שבועות נודע לי במקרה שאבא השתמש במומחיות שלו פעם אחת נוספת לאחר עלייתו לארץ. זה קרה שנתיים לאחר עלייתו לארץ, כאשר, חבר הקיבוץ חיים זכאי נשלח, על-פי החלטת התנועה, למחנות העקורים בגרמניה כדי לסייע בארגון עליית שרידי השואה לארץ. ב-1947 הוחלט להעביר אותו שוב לבודפשט להמשך השליחות שלו, אך הייתה בעיה. הרוסים, ששלטו אז במדינות מזרח אירופה, "לא אהבו", בלשון המעטה, את הפעילות של תנועות הנוער הציוניות למען העלאת יהודים לארץ-ישראל. הם החלו לעקוב אחר הפעילים במטרה למנוע פעילות כזו. כדי למנוע חשדות כאלה מנסיעתו של חיים זכאי, הוחלט לשלוח אליו את אשתו ובתו התינוקת, ובכך להראות שהוא מנהל חיי משפחה נורמאליים.

אשתו של חיים, רחל זכאי, שעלתה לארץ ב-1939 באופן בלתי לגאלי, הייתה זקוקה לדרכון רשמי כדי לצאת מהארץ בצורה מסודרת. בקיבוץ העוגן הייתה חברה אחרת, אסתר פוקס, שהגיעה לארץ בזכות סרטיפיקט והוציאה בשנת 1943 דרכון של מדינת פלשתין. חברי הקיבוץ העלו את הרעיון ל"התאים" את הדרכון של אסתר פוקס לנסיעה של רחל זכאי.

המשימה הוטלה כמובן על אבי, שחברי הקיבוץ הכירו את מומחיותו בתחום זיוף מסמכים. אבא השאיר בדרכון את הפרטים האישיים של אסתר פוקס (שנקראה בנעוריה: אתל איזנברגר), אך החליף את תמונתה בזו של רחל זכאי. היה צורך גם להוסיף לדרכון את בתם התינוקת של בני הזוג זכאי, שלומית. התינוקת הייתה רק בת חצי שנה ולכן היה צורך לשנות את תאריך הלידה שלה מ-24.5.1943 ל-24.5.1944.

בזכות בתה של רחל זכאי קיבלתי את צילום הדרכון "המזויף". הרי הוא לפניכם.