הקסם של הנוסטלגיה

בשיטוטיי בפייסבוק נתקלתי בפוסט של ארד דודקביץ', שבו הוא מציג את תפריט ארוחת-הצהריים של אוניית הנוסעים של חברת צים - א"ק תאודור הרצל. התפריט מיום ה' באדר תשי"ט (23 בפברואר) של שנת 1959. באותה שנה הייתי ילדה בת שבע שחיה קיבוץ צעיר, הכירה רק את חיי הקיבוץ. לא שמעתי מעולם על אוניות פאר, המשייטות באוקיינוסים ודואגות לפנק את נוסעיהן בארוחות גורמה ובתענוגות אחרים.

מאז עברו שנים רבות וכיום אני נגועה במשיכה עזה לפריטי נוסטלגיה. הם מחזירים אותי לעולם רחוק וקסום שלא ישוב עוד. מעולם לא הפלגתי באוניית תענוגות. אני מכירה את התפאורה שלהן רק מסרטי קולנוע, שהבולט בהם הוא "הטיטניק". אני משערת שעל תקרת חדר-האוכל של האונייה א"ק הרצל השתלשלו נברשות קריסטל מפוארות. אני בטוחה שכלי האוכל היו מפורצלן יקר ערך והבהיקו בניקיונם. והנוסעים הגיעו לסעודה לבושים במיטב מחלצותיהם.

אווירה כזאת מזמינה סיפור אהבה רומנטי, או לחילופין עלילת ריגול עסיסית. או שתיהן יחד באותו הסיפור.

מיד כשהנחתי את מבטי על התמונה שעל התפריט, הקסם של הנוסטלגיה התחיל את פעולתו.

העין תפסה תחילה את הציור הצבעוני בצבעי מים של העיר עכו, השוכנת לחוף הים. מיד אחר-כך גילתה עיני את הפונטים המיושנים של הטקסטים.

ולבסוף מגיע העונג האמיתי: התפריט עצמו. אני מתחילה לדמיין לעצמי כיצד נראתה אותה ארוחה מכובדת. כדי להדגיש את המכובדות והבינלאומיות של נוסעי הקרוז, כלל התפריט גם תרגום לצרפתית. כבר כאן חשים במכובדות ובחגיגיות של הארוחה. הרי ארוחה צרפתית היא הגורמה של הגורמה. לנוסעים המכובדים מציע התפריט מנת "לשון בקר מצומתת". איני יודעת למה התכוון המשורר במילה "מצומתת". במקום "מחית תפוחי אדמה", רשום "תמחית תפוחי אדמה".

אהבתי לנוסטלגיה ולהיסטוריה אנושית הובילה אותי כנראה למקצוע מעניין שבו אני עוסקת כבר כ-15 שנים: כתיבת סיפורי חיים. המקצוע הזה מאפשר לי להציץ לעלילות גבורה, לסבל ולתלאות של הגיבורים, לפגישות מרגשות, לפרידות קשות ולאהבות. אני נכנסת לסיפור בכל מאודי וכמעט חשה אותן על בשרי.

באמצעות הסיפורים אני לומדת להכיר ארצות רחוקות, בעלות ניחוח רומנטי ומסקרן. כך "ביקרתי" כבר בפרס - דרך סיפורם של היהודים האנוסים שחיו בה. ביקרתי גם בתורכיה, ושמעתי על התלאות שעברו על יהודיה, אף שלא נפגעו במלחמת העולם השנייה. "השתתפתי" עם יהודי פולין בבריחתם מפני הגרמנים הנאצים לכיוון מזרח, לעבר רוסיה, וגירושם לסיביר הקפואה, שם נאלצו להתקיים בתנאים קשים ובלתי אנושיים.

גם בנסיעותיי לחו"ל אני אוהבת להיכנס לתוך האווירה המקומית, לשמוע מוזיקה אוטנטית, לצפות בהרגליהם של המקומיים, לטייל בשווקים תוססים, ולחוות את האתרים ההיסטוריים, המתארים את קורותיהם של העמים השונים.